אוכל אמיתי. עם סיפור אמיתי.

אצל סבתא רעיה אף אחד לא יצא רעב. הגעגוע והזיכרון הכי גדולים שלי הם הריח: אחרי הגן או בית הספר הייתי נכנס אליה, והריח של האוכל החם היה בשבילי הכול.

הבנתי כמה היא השפיעה עליי רק אחרי שהיא נפטרה. דווקא אז התחלתי לבלות יותר זמן במטבח. בהתחלה זה היה סתם בישול, ואז זה נהיה הרבה יותר מזה. כל מנה שהצלחתי הרגישה כמו להמשיך משהו שלה.

אני לא חיית כושר, אין לי קוביות בבטן, ואני אוהב לאכול. באמת אוהב.

כסטודנט לביולוגיה שהתחיל לשנות את התזונה שלו, נתקלתי בבעיה מתסכלת: כל מה שהציעו לי היה חזה עוף יבש, פריכיות וחטיפי חלבון עם מרקם של גיר. ואני רציתי אוכל אמיתי: פיצה, פיתה חמה, מאפה טוב. כזה שאוהבים.

לא מצאתי מוצר כזה, אז התחלתי לפתח אותו בעצמי. חודשים של ניסויים, של בצקים שלא הצליחו ושל טעימות. הייתה לי מטרה אחת: בצק שנראה וטעים כמו בצק רגיל לגמרי, בלי טעמי לוואי של אבקת חלבון, ועם הרבה יותר חלבון. התחלתי מפיצה.

כשהגיע הזמן לתת למותג שם, לא הייתה שאלה. RAYA על שם סבתא, שהתחילה אצלי את האהבה לאוכל. ה-+ הוא מה שהוספתי: יותר חלבון, יותר מחשבה על כל מוצר, ויותר אפשרויות לבחור באוכל שאוהבים. RAYA היא השורש, והפלוס הוא מה שאנחנו לוקחים קדימה.